הניחו את הממחטות

על הספר שאני קוראת עכשיו בהנאה, כתב מבקר אלמוני 'לא מומלץ, רחוק מאד מהספר הקודם'. הספר הקודם של הסופר היה רב מכר עולמי, שהציג לראשונה את האספרגר מנקודת ראותו של הילד המתמודד. הספר הזה, השני, נקרא 'בעיה קטנה', והוא עוסק בנושא בנאלי להפליא – שמירה על התא המשפחתי גם כשכל אחד מבני המשפחה מתפרק בדרכו. 

באמת רחוק מאד מהספר הקודם, אבל בעיני, רק במובן הטוב. כי אחרי ההצלחה הגדולה, הסופר עשה את הדבר המתבקש: ניסה להתקדם מיצירה סנסציונית ליצירה אמיתית. 

היכן-שהוא בדרך, בין דוכני ארבע-במאה וחלונות ראווה עם סיפוקים מיידיים, התמסמסה ההגדרה הנכונה למילה 'ספרות': ספרות היא לא בידור. זאת אומנות. אמנם כל הספרים עשויים ממילים על גבי דפים, אבל זה בערך הדבר המשותף היחיד בין ספרות אומנותית לספרות ריגושית.

החומרים שמהם עשויה ספרות ריגושית הם תמיד חומרים סנסציוניים, סוחטי דמעות. ילד שמספר על האספרגר שלו בגוף ראשון, מרגש אותנו עוד לפני שהתחלנו לקרוא. זה ללכת על בטוח, כמו להכין מנה מחומרים שכל אחד מהם טעים בפני עצמו. קראתי שתי עלילות כאלה לאחרונה: בשתיהן מת מישהו מסרטן, בשתיהן כתב את הספר אדם קרוב שחווה את המחלה ואת המוות. הכל כבר נמצא שם עוד לפני הכתיבה עצמה, רק להכניס את הכפית לתוך הפה. הגדיל לעשות עמוד הגב של אחד מהם, שביקש להכין את הממחטות. אולי בעתיד יעזרו לנו עם זה: ימכרו את הספר פלוס חבילת ממחטות עם לוגו ההוצאה. 

לעומת זאת, לבנות עלילה ממרכיבים יומיומיים, כמו משפחה שרק מנסה להישאר שלמה, זאת אומנות; כמו להכין מנה מבריקה מחומרים בנאליים. ספרות אומנותית עושה את זה. היא לוקחת את החיים כפי שהם, גולמיים, נטולי סנסציה, לפעמים רק אדם ואדמה, ומלטשת אותם לדרגת יהלום. 

תרצו לכתוב ספר שיימכר כמוצר צריכה רגשי? קדימה, זה לא קשה. הנה רשימת המרכיבים המקוצרת. אם יש לכם ספק לגבי המינונים, תמיד עדיף להוסיף מאשר להפחית.

טרגדיה. לפחות אחת. צרות הן מכנה משותף לכולם, תמיד יהיה מישהו שישמח לקרוא על הצרות שלך במקום לחשוב על אלו שלו. במקרה של שתי טרגדיות או יותר, נסו לכתוב כך שהראשונה תגרור את השניה אל התהום של השלישית.

סיפור אישי. תחושת 'מלב אל לב' יוצרת הזדהות מיידית. אפשר שהסיפור יהיה אישי שלכם, או של אדם שסיפר אותו באוזניכם. כך נחסך גם התהליך המייגע של בנית דמויות ועלילה. אבל גם אם בחרתם להמציא סיפור, הציגו אותו כאישי, בגוף ראשון.

אנשים פשוטים. חיוני ליצירת תחושה של 'זה עלול לקרות מחר לכל אחד' המגבירה את החרדה ואת הדחף לקרוא עוד. כשאנשים פשוטים מתמודדים עם טרגדיה, הם נעשים גיבורים בעל כרחם.

החלטה קשה אחת לפחות, בסגנון ברירת שמשון. כך הגיבור יסבול לא רק מהטרגדיה, אלא גם מייסורי מצפון.

רעם ביום בהיר. אם היו חיים לפני פרוץ הטרגדיה, הקפידו לציין שהם היו מושלמים. שום דבר לא הכין את הגיבורים לסלע שנפל עליהם בבת אחת.

עליות ומורדות. כדי להעצים את תהומות הכאב, חשוב לעלות מדי פעם לפסגות רגעיות של אושר.

סוף ידוע מראש. הגיבורים צריכים לדעת בסתר ליבם שהסוף יהיה טרגי, תוך שהם שומרים לאורך כל הדרך על גחלת התקווה. אחרי שהכל מסתיים, צריכה להישמר נימה תקומתית ואופטימית, ולמרות הכל, מבט קדימה, אל המחר. 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: