כשאת אומרת לא

לא ספרתי כמה פעמים הופיעה המילה 'לשון הרע' בתגובות שקיבלתי על הפוסט הקודם, 'אל תוציאו את הספרים'. למעשה היתה תחרות קשה בין 'לשון הרע' לבין 'תודה רבה שכתבת', אבל אני חוששת שהראשון ניצח. אלא שדי מהר נעלם הביטוי הזה לא רק מהתגובות אצלי, גם מהשיח כולו. מה שהוביל אותי לתהות, למה בעצם מתכוונים כשאומרים 'לשון …

אל תוציאו את הספרים

כבר לפני כמה שבועות, כשפרשת ולדר החלה להתפרסם, סיפרתי על כך לבני בן העשר בזהירות המתבקשת. בכל מקרה כזה אני מעדיפה שיקבל את המידע ממני ולא מבחוץ, בהגדרות המתאימות לו ובמינונים הנכונים. בפרט במקרה כזה, כשהוא יודע במי מדובר וגם מחבב את ספריו. לכן אתמול, היה מספיק שאזכיר לו את השיחה ההיא ואספר שוולדר הלך …

משהו להתמסר אליו

הזמנתי מהוצאת הספרים כנרת-זמורה-דביר עשרים ושלושה ספרים חדשים במבצע. כמות של מדף בערך. אי אפשר היה להימנע מזה כשהמחיר לכל הכמות מגיע למחיר של שניים-שלושה קנסות בספרייה. בתחושה של שפע פיזרתי חלק מהם בכמה פינות בבית, ולמעשה התחלתי לקרוא כמה ספרים יחד, מה שאיפשר לי להשוות ביניהם בו זמנית. אחד היה מרגש יותר בפער ניכר, …

אנחנו על המפה

בשאלה הנצחית, האם להכין מראש תכנית כתיבה מסודרת, או לזרום ולפתח את היצירה תוך כדי כתיבה - תמיד הייתי איפשהו באמצע. בעד תכנון כללי, כדי שיהיה כיוון להיאחז בו, ובעד להשאיר מקום להתפתחויות בדרך. לברוא דמויות ולעקוב אחרי הדנמיקה שלהן, להיות מופתעים יחד איתן ממהלכים בלתי צפויים שמזינים את העלילה, ועדיין להחזיק את המפה עם …

אחד שיודע

עשרה מוסדות חינוך חדשים שאיש לא יודע למי הם מיועדים, אמורים להיבנות בקרוב בשטח היער שלמרגלות הבית שלי. אלף עצים ייכרתו. שנים ארוכות של קדיחה ופיצוצים ורעש. אחר כך תגיע לכאן בכל בוקר כמות אדירה של כלי רכב ותפקוק את האזור. רוב התושבים, עשרים אלף בערך, כנראה לא מחבבים את הרעיון, אבל בפועל רק בודדים …

ניסוי כלים

לכתוב רעיון של מישהו אחר, מי ניסה או ניסתה פעם? או לתת רעיון למישהו אחר שיכתוב אותו? ומה היו התוצאות אם מותר לשאול? אני ניסיתי גם את זה וגם את זה ואספר להלן. ניסיתי לכתוב רעיונות שהגו אחרים. כן, יש פה ושם מצבים שבהם את זקוקה לגרעין רעיוני בדחיפות, ולא תמיד יש אחד כזה זמין …

אבל מי סופר?

לא תאמינו כמה סופרים יש, שלא מרגישים בנוח עם ההגדרה 'סופר'. לבד בבית הם עוד חיים עם זה בשלום, לפעמים גם בשמחה, אבל מחוץ לבית, כשמישהו שואל לעיסוקם או מכריז עליהם 'הסופר/הסופרת', הם זזים באי נוחות משמעותית. ואלו אנשים שפרסמו כבר די הרבה, במשך שנים, לא כותבים בני יומם. גם לכותבים צעירים קשה עם הטייטל. …

שינויים בהרגלי הצפייה

נסעתי לחופשה קצרה במושב אמירים. חיפשתי בעיקר נוף פתוח להתרווח מולו. וכשישבתי בלילה על המרפסת, ראיתי את ההבדל בין הנוף הזה לנוף שהשארתי בבית; בבית נשקפים אליי כביש ירושלים תל אביב והאזור המיוער שמסביב, אבל הם סמוכים ונראים. אפשר לראות כל מרפסת וכל חצר במבשרת ציון וכל מכונית שעומדת בפקק, והעצים בשולי היער מציצים אל …

הבלתי נפרדים

איזה מבחן קבלה נדרשנו לעבור, לפני שקיבלנו אישור לכתוב כל מה שעולה בדעתנו, בכל צורה שתעלה בדעתנו, ולפרסם את זה לעיני המוני אדם, בכללם ילדים? אני לא מכירה כותב שאי פעם נדרש להציג תעודת יושר, או פגש גורם שבדק את כשירותו המנטלית, או קיבל ציון עובר על אישיות שמותר לה להשפיע. המבחן היחיד הוא מבחן …

תקועים בשופר

גם בזמנים רגועים, עיתונאים נמצאים בין שתי אבני רחיים. חלק מהדנ"א של מקום העבודה שלהם הוא פוליטיקה, אבל הם נדרשים להיות ענייניים וחסרי פניות לחלוטין. הם החשודים המידיים בעבירה החמורה של נטייה פוליטית. בתקופת בחירות הזכוכית המגדלת שתחתיה הם נמצאים גדלה בכמה מספרים, ואם הם מרחיקים לכת בהבעת דעות אישיות, הם זוכים בצדק לכינוי המחמיא …