אנחנו על המפה

בשאלה הנצחית, האם להכין מראש תכנית כתיבה מסודרת, או לזרום ולפתח את היצירה תוך כדי כתיבה – תמיד הייתי איפשהו באמצע. בעד תכנון כללי, כדי שיהיה כיוון להיאחז בו, ובעד להשאיר מקום להתפתחויות בדרך. לברוא דמויות ולעקוב אחרי הדנמיקה שלהן, להיות מופתעים יחד איתן ממהלכים בלתי צפויים שמזינים את העלילה, ועדיין להחזיק את המפה עם נקודות המוצא והיעד כדי לא ללכת לאיבוד.

במאמר לעומת זאת, אין בריאת עולם כלשהי. אין התפתחות עלילתית או דמויות עם חיים משל עצמן. יש רעיון טוב שצריך לנסח היטב ולהעביר בצורה בהירה ומשכנעת. ואם יש מפה טובה מתוכננת מראש של טיעונים והוכחות, מה שנשאר זה רק לכתוב. זה נשמע נכון, אבל זה לא נכון. 

כתיבה יצירתית וכתיבת מאמר הם שני סוגים שונים של ביטוי, אבל יש ביניהם קוים משותפים, ואחד מהם הוא, שהתכנון הוא תמיד רק כלי עזר. מפה טובה אין פירושה טיול טוב. היא נחוצה כדי להגיע בשלום מנקודה לנקודה, אבל לא מבטיחה מעבר לזה. הקסם ייווצר מהאינטראקציה בין נקודות הטיול לנפשות המטיילות. 

מאמר הוא לא רעיון מנוסח היטב, מבריק ככל שיהיה. ולא טיעונים מנצחים. ולא מקוריות ולא שנינות. מכל אלה יש ספריות שלמות שאף אחד לא מגלה בהן ענין. מאמר נוצר מהמפגש של הכותב והקורא בנקודת הרעיון. תהליך הגישוש ההדדי; החשיפה ההדרגתית למה שהצד השני מבין; קילוף תובנות קודמות; אתנחתאות קלות מדי פעם; עד לרגע שבו הכותב והקורא מתיישבים יחד על סלע הרעיון. ואם זה נשמע לכם ציורי מדי, קחו מאמר טוב אחד ליד.

איך זה קורה?

מן הסתם הבחנתם שהתקציר הראשון של הרעיון, זה שנכתב מהראש ישר לדף, מביע אותו תמיד בצורה הכי ברורה וקולעת. זה מפני ששם מותר לנו להשתמש באיזו מילה שנרצה, באיזה בלגן שנרצה – העיקר שיהיה ברור לנו מה רצינו. אבל כשעבודת הניסוח יוצאת לדרך, מתחילות ההתאמות. כי מה שמתאים לי ככותבת, לא בהכרח מתאים לקורא שלי. הוא כנראה לא חובב סלנג, וצריך את המשפטים מסודרים, מהידוע ללא ידוע, מהקל למורכב. וצריך לפשט, ולהקדים הסברים, אבל לא ארוכים מדי, ולחייך אליו מדי פעם, ולהנגיש. כל הזמן להנגיש. אבל גם לכבד. ולחשוב על השאלות שהוא כנראה ישאל את עצמו כשינסה להבין, ולענות עליהן.

מה אני עושה כאן בעצם? תוך כדי כתיבה, אני חושבת על הקורא שלי כל הזמן. מתאמצת בשבילו. בודקת דרכים להקל עליו להבין אותי. חושבת מה יתאים לו, מה יענה על צרכיו. כל המאמץ הזה מקרב אותי אליו, צעד אחר צעד. 

בזמן הקריאה, גם הקורא יעשה את הצעדים שלו לעברי. הוא יתן בי אמון, שכדאי לו לקרוא חמש מאות מילה ולא רק חמישים. בתחילה אולי יהיה לו קצת קשה, ויחסרו לו פרטים, והוא עדיין לא יבין את הקשר שבין הכותרת לפסקאות הראשונות, וינסה להפעיל את שרירי האינטליגנציה שעליהם ניסיתי לסמוך. הוא ימשיך לקרוא במתינות פיסקה אחרי פיסקה, מחכה שאממש את הבטחתי להביא אותו לנקודה שבה יגיד 'אההה!' והכל יסתדר לו. ואם עשיתי הכל נכון, בסוף זה יקרה: שנינו נפגוש זה את זה על אותה פסגת הבנה. כל זה לא היה קורה בלעדיו או בלעדיי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: