ניסוי כלים

לכתוב רעיון של מישהו אחר, מי ניסה או ניסתה פעם? או לתת רעיון למישהו אחר שיכתוב אותו? ומה היו התוצאות אם מותר לשאול?

אני ניסיתי גם את זה וגם את זה ואספר להלן.

ניסיתי לכתוב רעיונות שהגו אחרים. כן, יש פה ושם מצבים שבהם את זקוקה לגרעין רעיוני בדחיפות, ולא תמיד יש אחד כזה זמין בקצות האצבעות, ואז אנשים סביבך עשויים להיות לעזר. אלה היו גרעינים רעיוניים שזיהיתי תיכף ומיד שהם טובים, קניתי אותם, רשמתי לי תקציר שלהם וניגשתי למלאכה. אבל כשניסיתי להשתמש בהם, ובאמת שניסיתי, הרגשתי שזה לא ממריא היטב. נדרשה יותר עבודה, וגם התוצר לא השביע את רצוני. משהו שם לא הרגיש טוב.

נתתי גם רעיונות לאחרים. הרבה מאד דווקא. לכותבים ולכותבות שבאמת רצו ליצור בעצמם ונדרש להם רק הבסיס. ושוב, ברמה העקרונית זה עבד; נכתבה יצירה על פי הרעיון, ועל פניה היא היתה טובה וענתה על הדרישות, אבל משהו שם הרגיש מכני, כאילו כתוב מראש, או כאילו מישהו מקריא מפרומפטר. יכולתי להשוות אותה לחומרים אחרים של אותם כותבים, שהיו לגמרי שלהם, ולראות את ההבדל: הם היו פחות מקצועיים, פחות מגובשים, אבל הם דיברו אליי. יכולתי לשמוע.

הממצאים האלה שהתקבלו שוב ושוב, נתנו לי סוף סוף אפס קצה של הבנה, איזו השפעה ואיזה נפח יש לאותו גורם אנושי בלתי מוגדר, שבסופו של יום הוא הבעלים על הכתיבה. אפשר לקרוא לו כשרון, חלקיק שמיימי, ניצוץ, איך שנרצה – לא משנה. בסופו של יום, ולא משנה כמה נשתדל, הוא פותח וסוגר את העסק.

נדמה שקצת נפלנו לאשליה שהכל בהישג יד, שאם אפשר ללמד מכונית לנסוע עצמאית, אפשר גם ללמד כל אחד לכתוב, ואם נעשה מספיק סדנאות ומספיק תרגילים, בסוף זה יעבוד. קחו רגע, האמת כל כך רחוקה משם. קורסי כתיבה וספרי הדרכה הם מעולים, אבל הם היו ויהיו רק כלים. 

עקרונית אפשר ללמד מכונית לנסוע; הטכנולוגיה קיימת כבר די הרבה זמן, אבל משום מה, אנשים לא ממהרים לקנות את זה. נכון להיום האמצעים קיימים כדי להפוך את המכונית ליותר משוכללת ויותר בטיחותית, וההגה עדיין נמצא בידיו של הגורם האנושי.

אפשר ללמוד המון על כתיבה, אפשר אפילו להפוך למכונת כתיבה משומנת, ועדיין לא לגעת באפס קצהו של התהליך הפנימי העמוק, שהרבה פעמים הוא חסר מודעות, וגם בעליו לא יכול לשלוט בו. 

לא קל להגדיר את הגורם האנושי. לעניות דעתי אי אפשר, וטוב שכך, כי מה שמעבר להַמְשָׂגָה ולהשגה צריך להישאר שם. 

אפשר לתת לו כבוד. ככותבים בזמן העבודה, כשהעניינים מתחילים להתערפל אי שם בעמוד שלושים, להפסיק לרגע לחפש פתרונות ולהישאב לאן שהלך הרוח שואב אותנו. וכמנחי כתיבה, לגלות את הנפש האנושית מבצבצת בין התרגילים, ולדעת שמשם זה רק מתחיל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: