הרעיון שלא היה שם

הרבה לפני ששיטת סיעור המוחות הגיעה לעולם (זה קרה בשנת 1939 במשרד פרסום) היא כבר היתה בשימוש אצל כותבים, שאפילו לא ידעו שכך קוראים לזה, ושזאת עבודה לצוות. וגם אחרי שהשיטה יצאה קצת מהאופנה, כי הסתבר שהיא לא מגדילה את כמות הרעיונות המבריקים, כותבים ממשיכים להשתמש בה, כי למעשה זאת הדרך היחידה להשיג את הרעיון שלך.

על מה אנחנו חושבים כשאנחנו חושבים על סיעור מוחות? רעיונות נזרקים לאוויר, אסוציאציות רודפות אחת את השניה בלי ביקורת, בלי צנזורה, כדי לא להגביל את הדמיון. אחרי בדיקה וסינון מתברר מתוך המהומה הזאת רעיון אחד טוב באמת, שאותו אפשר לפתח. כל זה נשמע כמו יציאה לצלילה חופשית; אם נצלול מספיק זמן ומספיק עמוק לתוך ים האסוציאציות שלנו, נצליח לשלות משם משהו אחד טוב, או שניים. כל מה שצריך הוא ים אסוציאציות רחב, מספיק זמן ומספיק סבלנות. לכאורה.

אבל רעיונות טובים הם לא רק פונקציה של חיפוש, אלא של כשרון, ואם אין לך פנינים בקרקעית, לא תמצא כלום גם אם תצלול יום שלם. אולי הדימוי לא מספיק נכון; זאת לא שליית פנינים שפשוט מונחות שם בתוך הצדפות, אלא תהליך חציבה למציאת יהלום גולמי. הרי אי אפשר סתם כך למצוא את הרעיון. מוכרחים לדעת לעשות את הדרך. לשבור סביבו בעדינות, לחלץ אותו בחכמה ובשלמות.  

אבל זה לא זה ולא זה. לא חיפוש ולא חילוץ. גם פועלים פשוטים יכולים לצלול לים ולחצוב בסלע. הרעיון לא יימצא על ידי כל אחד, פשוט כי הוא לא היה שם קודם. החיפוש הוא זה שיוצר אותו.

יהלום הוא פחמן שהתמצק והתגבש תוך כדי ספיחת חומרים מהסביבה, והם קבעו את הצבע והניקיון שלו. הפנינה היא גירוי שחדר לצדפה והתווספו אליו שכבות של סידן וחלבון. גם הרעיון המבריק נוצר מפירור, שספח אליו חומרים במשך הזמן. כשאנחנו מחפשים רעיון, אנחנו בתהליך של ספיחת הרכיבים המתאימים ודחייה של אלו שלא, עד שבסוף מתקבל משהו יפה ומבריק ומוגמר, מה שרצינו.

יש רגע ראשוני של היווצרות. העיניים שלנו לא יכולות לתפוס אותו, אבל הגוף שלנו יספר שמשהו קרה: פתאום היד לוחצת 'שמור קובץ'. או מסמנת שורה מסוימת בקו או בהדגשה. או מעלה כמה מילים לראש העמוד, מעל לכל השאר.

אחרי שזה קורה, צריך לעבוד לאט לאט ומהר מהר. קודם כל, לכתוב את הרעיון החדש במילים הכי פשוטות, הכי קצרות והכי מפורטות. את כל השאר לא למחוק בינתיים, אבל כן לתת לזה חשיבות משנית, כדי שלא נאבד את הגרעין שלנו.

בשלב הבא אנחנו מוסיפים לגרעין הרעיוני שכבות: בודקים מה עוד יכול לשרת אותו. שואלים שאלות ועונים עליהן. פותחים את כל מקורות הידע והזכרון הנוספים שלנו ומוסיפים את מה שרלוונטי. אפשר לעבור שוב על מה שכתבנו קודם, אולי יהיו שם עזרים.

אחרי שהגרעין עטוף מספיק טוב, מגובש ומחוזק, וכבר אספנו מכל סיעור המוחות את כל מה שאפשר היה לאסוף, הגיע הזמן לומר 'זה הרעיון שלי' ולהתחיל לעבוד על מוח נקי. אבל בכל מקרה עדיף שלא למחוק את השאר. במקום זה כדאי להעתיק את הרעיון החדש לדף חדש. גם אחרי שנתחיל לכתוב כסדר, נזדקק עדיין לגרעין הראשוני והברור שניסחנו בהתחלה, שם הדברים כתובים בדיוק כמו שהגדרנו אותם. דברים עלולים להסתבך תוך כדי כתיבה, והגרעין הפשוט ישמש אותנו כמו מצפן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: