להזיז את הגפרורים בלי לגעת בהם: ההשפעה

אחרי שהוצאתי לאור את ספרי 'חכמת נשים', פרק חיים של שתי נשים אלמנות שנפגשות בצומת אחד כדי להיות שם אחת למען השניה, הגיע אלי זרם של פניות שהיו מאד דומות. 'בבקשה, אולי תכתבי על פרידות במשפחה? מגיע לגרושים שתאירי אותם באור יפה'. 'אולי תכתבי על התמודדות של ילד חריג? זה מאד חשוב שיראו אותם כמו שהם, בלי התיוג של חריגים'. וכן הלאה וכן הלאה. לא לקחתי על עצמי אף בקשה. גם מפני שלא התכוונתי לכתוב סדרת ספרים על השונה בחברה, ובעיקר כי אי אפשר לחולל שינוי גישה, אם כותבים תחת הכותרת ואפילו הכותרת הסמויה 'אני רוצה לשנות'.

כשהכותב מנסה להשפיע בצורה ישירה, הוא יצליח לדחות מעליו את הקוראים. הוא גם יצליח לגרום להם לחשוד שכל מילה כתובה באה להטיף. להשפיע הוא כנראה לא יצליח. כי כשאדם מפנה זמן לצריכת תרבות, הוא מתכוון ליהנות. ואם יוצר ההנאה שלו – הכותב במקרה הזה – הופך את עצמו מסַפַּק תרבות למטיף, הוא יפסול גם את הכתוב וגם את הכותב.

כל זה לא אומר שאי אפשר להשפיע על ידי המילה הכתובה. אפשר בהחלט.

לכל אחד מאיתנו יש זיכרון של מילה כתובה ששינתה אצלו משהו; לא בהכרח שהפכה אותו לטוב יותר בן לילה, אבל די בזה ששינתה לו קצת את נקודת המבט, סיפרה לו שיש אנשים שחושבים אחרת, פתחה לו עוד זוית ראיה, גילתה לו עוד עולם. אם זה קרה, כנראה שאפשר לעשות את זה נכון; להזיז את הגפרורים, אבל בלי לגעת בהם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: