"לא, זה רק בינינו": הראיון

בראשית דרכו כעיתונאי, ביקש העורך מהכתב הצעיר גדעון רייכר, לימים איש תקשורת ידוע, לראיין את דוד בן גוריון. עבורו היה מדובר ברגע נשגב. "הגעתי לביתו לראיון", סיפר רייכר, "והנה הוא מתחיל לדבר. מדבר על קום המדינה, על ימים עברו, ופתאום אני מרגיש שאין כאן ראיון. אין כאן סיפור. אני צריך דרמה! אבל אני לא מפריע …

על קצה הכסא עם עין אחת: הבלתי מתמסרים

כמה אחוזים מהפידבקים – בעל פה, בכתב, פנים אל פנים, דרך גורם שלישי – מתחילים במילים 'שמע, אני אדם מאוד ביקורתי'? לא ספרתי, אבל יותר מחמישים אחוז בוודאי. ויש גם את 'שמע, אני לא קורא כל דבר', ואת 'קשה להפתיע אותי'. האמירות האלה נכונות באותה מידה כמו 'במקרה התגלגלה אלי הכתבה שלך', וכמו 'בדרך כלל …

מצמרר או לא מצמרר? איך עובדים (עלינו) הסופרלטיבים

מדי זמן מה נוחת בתיבת המייל שלי קובץ, עם כותרת שמספרת לי איזו חוויה אני עומדת לעבור בדקות הקרובות. 'כתבה מרגשת ביותר'. 'כתבה מיוחדת'. 'ראיון מפעים'. 'טור משובח'. זה כמובן נועד לגרום לי לפתוח את הקובץ המצורף ביתר להיטות. בפועל כמו שאפשר לנחש, הקובץ הזה יחכה בסבלנות לזמן פנוי באמת, אחרון בתור אחרי קבצים שהגיעו …

רוזה פארקס שינתה את העולם בלי לקום מהכסא: על הגבולות

רוזה פארקס, כך אומרים היום על האישה השחורה הראשונה שסירבה לעבור לשבת בחלק האחורי של האוטובוס כנהוג אז, שינתה את העולם בלי לקום בכלל מהכסא. נכון, זאת מליצה, אבל יש בזה משהו: פארקס חוללה מהפך ביחס של אמריקה לשחורים לא רק בלי להתאמץ ללכת רחוק, אלא דווקא בגלל שהתמקדה ונשארה בתוך מקום קטן ומצומצם בלי …

הקורא הוא האורח, הכותב הוא בעל הבית: ההקדמה המיותרת

"לפני כמה ימים באתי להתעניין אם אחד החולים שלי עוד נמצא בחיים. אשתו כיבסה בחדר המבוא. 'מה שלום בעלך?' אני שואל. 'נדמה לי שהוא כבר לא חי', - עונה האשה. אחר-כך, בלי להפסיק את עבודתה, היא צועקת: 'הי, ג'ים, מה קורה אתך שם?', תשובה לא באה. 'מת' – הכריזה, אגב סחיטת גרב". הפִּסקה האירונית הזאת …

להיות ולא להיות: על הכותב הנוכח-נפקד

לכל הבעיות הנפוצות להלן, כל כך נפוצות עד שאפשר לומר שהן הגורם לספרות בינונית, יש מכנה משותף אחד, שאולי לא נעים כל כך להודות בו. זרימה לא טבעית של העלילה. הקורא מנסה להיסחף לתוך הסיפור אבל נתקע שוב ושוב באבנים של חוסר אמינות: דיאלוגים שלא מצלצלים היטב, התרחשויות שלא מחויבות מתוך הסיפור, תגובות מלאכותיות של הגיבורים …

על 'אין לי את זה': להשתחרר על הדף

העידן התרבותי שאנחנו חיים בו נוטה לערבב מיומנויות ויכולות לקוקטייל סמיך של 'כשרון'. כשרון הוא אמנם מילה כוללת, אבל מיומנויות עדיין עומדות כל אחת בפני עצמה. במקרה שלנו, מותר וצריך לעשות הפרדה בין שתיים: יכולת כתיבה וכתיבה יצירתית. יכולת כתיבה פירושה: בהירות, רהיטות, כושר הגדרה, כושר ניסוח, הבנת וחלוקת חומר, בנית פסקה ומשפט, וכל חבריהם. …

גרעין אמת שהופך לפופקורן: על עיתונות מחוברת

"אם יום אחד אלך על המים מעל נהר הפוטומק", אמר פעם הנשיא לינדון ג'ונסון, "הכותרת בעיתון למחרת ודאי תהיה, 'הנשיא לא יכול לשחות'". לינדון לא אהב עיתונות, כנראה כמו עוד נשיאים, אבל לא היה יכול להתעלם ממנה, ומכאן התסכול שלו: המוני אזרחים יודעים כמותו, שהעיתונות שהם צורכים לא תמיד נצמדת לאמת, ושאי אפשר להאמין לה …

מביאים את התפאורה מהבית: המשאלה הכמוסה של הקוראים

אחד ה'תרגילים' שחביבים עלי במיוחד בשיחות עם כותבים ועל כתיבה, הוא לדבר על ספר כלשהו ולשאול 'איפה דמיינת את העלילה הזאת מתרחשת'. תמיד, אחרי רגע אחד של מחשבה, התשובה היא 'בבית שלי', 'בבית הורי', 'בדירה הקודמת שלי'. ללא יוצא מן הכלל. כך גם לגבי כל אתר שהסיפור נודד אליו: השוק יהיה השוק שאנחנו מכירים, החצר …

אז מה היה לנו שם? על הרגע המקדים

אם הכל פועל כמו שצריך, כל כותב מגיע לרגע הזה בחייו שבו הוא צריך לתאר משהו שלא ראה מעולם. או גרוע מזה: משהו שלא היה רוצה לראות, כי סיפורים מטבעם דורשים רגעי קיצון. אז אפשר לא להכיר ולא לרצות להכיר, אבל את התאור מוכרחים לכתוב ללא דופי. ואז יושב הכותב בידיים פכורות על המקלדת ומנסה …