מי היה מאמין

הבון-טון כיום הוא להספיד את התקשורת הממוסדת שנוצחה על ידי 'כל מי שיש לו מצלמה ומקלדת'. אישית, קשה לי להצטרף למקהלה הזאת. כמי שחקרה קצת את העיתונות הממוסדת והריכוזית של פעם, עיתונות היתה ונשארה אפיק לעשיית רווחים באמצעות דיווחים. פעם אלו היו גופים מעטים וחזקים שעשו הון כלכלי ופוליטי מהצורך של אנשים לדעת מה חדש, …

משחקי הקצב

גם שלושה שבועות של ריקוד מקיר לקיר עם נגיף הקורונה, לא גרמו לי לפקפק בכך שהחיים עוד ישובו. גם לא כל התסמינים כולם שבאו אחד אחד (חלילה לא ביחד) ולא מיהרו לעזוב. גם לא העננים שראו אותי מחפשת שמש והזדרזו לכסות אותה. רק הקצב החדש, האיטי, הלא מוכר, הכניס בי פחד. ההספק המוזר הזה של …

תצא בחוץ

זה לא סוד, שכתיבה נראית הרבה יותר כמו רצף של ספרינטים, מאשר כמו התמונה הפסטורלית של הסופר היושב וכותב. ככה זה; רוב הזמן לא קורה שום דבר, ואז פתאום פרץ קצר של כמה מילים או אפילו משפטים ושוב אפס מעשה.  אפשר לטעון להגנה עצמית, שזה המבנה הטבעי של כתיבה – בישול ותכנון במשך זמן ממושך, ואז העלאה …

כשתגדל תבין

לפני קנית ספר חדש, אני תמיד מציצה בביקורות שנכתבו עליו. הן מספרות את מה שהסופרלטיבים שכחו לספר, ובלי כפפות של משי. לאחרונה קניתי ספר שהביקורות שלו נעו באופן קיצוני בין 'מופלא, מופלא, מופלא' לבין 'שעמום, לא להתקרב'. אחרי שקראתי יכולתי להבין את הסיבה לחוות הדעת הקיצוניות כל כך: הספר הזה לא היה 'באמצע', כמו רוב …

הרעיון שלא היה שם

הרבה לפני ששיטת סיעור המוחות הגיעה לעולם (זה קרה בשנת 1939 במשרד פרסום) היא כבר היתה בשימוש אצל כותבים, שאפילו לא ידעו שכך קוראים לזה, ושזאת עבודה לצוות. וגם אחרי שהשיטה יצאה קצת מהאופנה, כי הסתבר שהיא לא מגדילה את כמות הרעיונות המבריקים, כותבים ממשיכים להשתמש בה, כי למעשה זאת הדרך היחידה להשיג את הרעיון …

עם כל הכבוד

‘אני כל כך רוצה לכתוב, אם רק היה לי זמן’, אומר לנו כל אדם שני ברחוב. המשפט הזה תמיד הציק לי. הוא מתכוון בעצם לומר, שההבדל היחיד בין הכותב ללא-כותב הוא כמות הפנאי, ושכותבים הם אנשים עם שפע זמן פנוי, על גבול השעמום. אם זה מרגיע כמה אנשים ש’לא הספיקו’ לכתוב, נהדר, אבל אמת אין …

אם אתה מאמין, אפשר גם בלי לתקן

'מצורף שוב הקובץ עם כמה תיקונים', מגיעה אלי הודעה מדי פעם, באחת השעות הקטנות של הלילה. הקובץ שבפנים דומה לחלוטין לזה שהגיע לפניו, והשוואת המסמכים צריכה לעבוד קשה כדי למצוא את השינויים: במקום אחד התווספה י', בעמוד אחר הובלטו שלוש מילים במקום שתיים, ובסוף הטקסט, מי היה מאמין, כל השורה זחה לה שני רווחים קדימה. …

יפה מרחוק: דברים שלא רואים משם

אחד הטיפים השימושיים לכותבים הוא ללכת לכל מקום עם אמצעי כתיבה, ליתר בטחון. רעיונות הרי לא מגיעים בשעות קבועות או לפי הזמנה. הם צצים כשמתחשק להם, וכשהם באים סוף סוף, חשוב מאד לא לסמוך על הזכרון. להשתמש בפנקס ועט, או ברשימת התזכורות בטלפון. מה שעובד. טיפ טוב. השאלה מה קורה אחר כך, כשמגיע הזמן לפתוח …

מחפשים צרות: צופן השגיאות

קבוצת מבקרים היא משהו שכותבים מרבים להשתמש בו. הסיבה הרשמית היא תשוקה לביקורת, והסיבה האמיתית בדרך כלל, היא קיצור תהליכים. במקום לכתוב טיוטה שלישית ורביעית ולנסות למצוא כשלים וטעויות, קבוצה של כמה אנשים חכמים וחסרי רחמים יסמנו בשבילך מיד את כל הבעיות. אבל ביקורת זה לא נעים. גם כשהיא לגמרי עניינית ומוצדקת, היא פוגעת במוטיבציה …

למעלה מהנעליים

אמר אינשטיין או סבורים שאמר, "חשיבה לוגית תוביל אותך מנקודה A לנקודה B , הדמיון יוביל אותך לכל מקום". יש לנו יראת כבוד מפתגמים כאילו היו אקסיומות, אבל גם כאן זה לא מדויק לגמרי, כי הדמיון יכול לקחת אותך רחוק – אבל רק עד קצה השדה שלך ולא יותר. לא נעים לקלקל, אבל אין באמת דרך לדמיין משהו שאין …