על הנייר

השבוע, כשחיפשתי בכלל ספר אחר, גיליתי ספר לא מוכר על אחד המדפים בבית. לא משהו שקניתי ובלי סמל של ספרייה עליו. בפנים לא היה שם הבעלים, אבל כן היה פתק צהוב בכתב יד:

"Thank you Naomi. Starting a leave one take one book collection for you, I've finished the book, I don't want to carry it further. Myra".

"תודה נעמי, אני מתחילה לך אוסף של 'להשאיר ספר ולקחת ספר'. סיימתי את הספר הזה ואני לא רוצה לסחוב אותו איתי הלאה. מירה".

מירה התארחה אצלי לפני כמה שבועות, והסתבר שבחרה להשאיר לי את הספר שהביאה איתה במקום לשאת אותו בטיסה חזרה. הרעיון להעביר הלאה ספר שסיימת במקום להוסיף אותו למשקל המזוודה היה מקסים בעיני, אבל גרם לי לתהות למה מירה בחרה מלכתחילה לקחת איתה ספר עשוי דפים. קורא ספרים אלקטרוני, שאפשר להעמיס לתוכו כמה וכמה ספרים בלי להרגיש בכלל והוא אידיאלי במיוחד לנסיעות, היה פותר לה את הבעיה.

כבר שנים מדווחים על מותו של ספר הנייר, ועדיין מתברר שהדיווחים היו מוקדמים מדי. הפרינט בירידה, זה נכון, אבל ספרים עוד נכתבים, מודפסים ונקנים, כאילו יש להם נתיב משלהם, תתקדם הטכנולוגיה כמה שתתקדם. תעלומה.

במקביל לזה, חוקרים ויודעי דבר מנסים לשדל את הציבור לקרוא יותר. בפרט את הצעירים. שוב ושוב מתפרסמים מחקרים על איך קריאת ספרים מעלה את סיכויי ההצלחה בכל המדדים. הדור הצעיר לא מתרשם ולא מאד נוהר לקריאה; נראה שהוא מעדיף לעשות את הדרך להצלחה דרך מסדרונות אחרים, לאו דווקא אלו של הספרייה. מה שדווקא כן עולה בזמן האחרון היא רמת האימפולסיביות. שוב ושוב מתפרסמות ידיעות על אלימות בכבישים ובכלל, אנוכיות קיצונית, קטטות על לא-דבר. רק השבוע שמעתי על רוכב אופנוע שעיקם בכוונה תחילה דופן של רכב רק כי הנהג העיר לו על תנועה מסוכנת שעשה. שורת הסיום של הכתבה היתה 'אז אם מישהו מציק לכם בכביש, פשוט קחו צעד אחורה ותבליגו'. כן, באמת. זה כל מה שנשאר לעשות.

אז למה בחרה מירה לשאת איתה ספר נייר כבד? מאותה סיבה שרבים עדיין מעדיפים אותו, ולא בגלל דפדוף הדפים מתחת לשמיכה.

ספר מייצג עולם אחר, וזה בדיוק התפקיד שלו. כשאנחנו צורכים ספר, אנחנו צורכים את היקום המקביל שהוא מציע, עם הדמויות שבתוכו והחוויות שהן עוברות. החשיפה ליקום המקביל הזה יוצרת בקורא – בנו – שינויים חשובים מאד. היא גורמת למשל, להבין שיש עוד סגנונות חיים חוץ מהסגנון שיש לנו בבית, ושגם הם לגיטימיים ואפילו מעניינים, ושיש עוד דעות, שומו שמים. מצד שני, ככל שקוראים על יותר יקומים כאלה, מקבלים מושגים לגבי מה נחשב נורמלי ומה חריג, ונוצרת נקודת ייחוס. עוד משהו שמקבלים הוא פרופורציות: 'יש עוד אנשים עם בעיות דומות לשלי, ואפילו גדולות יותר, ויש גם דרכים לפתור אותן'. החשיפה לעולמם הרגשי של אחרים מקנה גמישות רגשית, שמביאה איתה את המוצר ההולך וחסר היום – סבלנות. ככל שקוראים פחות, הנפש מתקבעת יותר בתוך עצמה, ההקשר מצטמצם, טווח הראייה נעשה צר, האמפתיה פוחתת והעוינות כלפי הסביבה עולה.

כשמדברים על קריאה ככלי להצלחה בחיים, קצת קשה להבין למה, כי קריאת סיפורים לא בהכרח משפרת הישגים באנגלית ובמתמטיקה. אבל הצלחה בחיים לא נוצרת מצבירת ידע אלא מצבירת יכולות מנטליות, ובתחום הזה קריאת ספרים ממלאת את תפקידה באמונה. ילד שגדל עם הקשר רחב, עם הבנה שיש עוד תשובות נכונות בעולם, עוד עולמות ועוד רעיונות, ושאולי גם לאחרים שווה להקשיב, נפתחות בפניו הרבה יותר אפשרויות הצלחה כמבוגר.

ולכן מירה ועוד רבים כמוה, עדיין בוחרים בספר הנייר: הם מרגישים שכדי להציג עולם משלו, כדי לפעול עלינו כפי שהוא פועל, הספר צריך קיום עצמאי. יקום נפרד שאין לנו דרך לשלוט בו. הוא לא יכול להיות משהו שאפשר למחוק פתאום מהמכשיר, לסלק בתנועת אצבע, להוריד ולהעלות, כי ברגע שהוא נכלל יחד עם כל שאר הדברים שאפשר לשלוט בהם באמצעות טכנולוגיה, הוא מאבד את מעמדו כעולם בפני עצמו. לכן הם מעדיפים לקחת במזוודה ספר אחד כבד במקום עשרה ספרים במכשיר אלקטרוני, ואחרי הקריאה, פשוט להשאיר את הטוב הזה למישהו אחר.

תגובה אחת בנושא “על הנייר”

  1. מענין מה מביא את הבן אדם להתחיל לקרוא ספר, ולא למשל לצפות באיזה סרט. אחרי קריאת טור זה אפשר להבין יותר. הרצון להיכנס לעולם אחר להתרחב. להבדיל מסרט שהוא אותו עולם קיים, ישן. בדור המסכים טוב שיש סופרים או סופרות המשמרים את הפן הרגשי כמו בעלת הבלוג שלפנינו.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: