שתי תמונות שוות אלפיים מילים

לפני קצת יותר מחודש, נהרג בתאונת קורקינט קטלנית אבא לשלושה ילדים קטנים, שמוליק קצנלבוגן, בן שלושים ואחת, בן דוד שלי. הוא התנגש בעוצמה ברכב נוסע, ונאבק על חייו כמה ימים עד שהשיב את נשמתו ליוצרה.

כמה ימים אחרי ההלוויה, נסעתי שוב מירושלים לפתח תקווה לניחום אבלים, עם בני משפחה. הדממה ברכב הופרעה רק מדי פעם, כשאחד הנוסעים הצליח לחלוק מחשבות עם האחרים.

"הבן של שמוליק, יונתן", שמעתי פתאום מישהו מהספסל האחורי, "אמר לי, 'אני רק רוצה לראות את אבא. אני מבטיח שאני לא יפריע לו'."

זה הפיל לי את הלב באותו רגע כפי שזה הפיל את הלב שלכם עכשיו.

אחר כך, בבית העמוס מנחמים, פגשתי את בני המשפחה הקרובה של שמוליק. כולם היו הרוסים, איש בדרכו. מגששים. מזוגגים. שמעתי מה בדיוק קרה ביום התאונה, והאמינו לי, היה קשה ומזעזע לשמוע. אבל בדרך חזרה ובימים שאחרי, ועד עצם הרגע הזה, אותו משפט תמים של יונתן בן הארבע מסמל בשבילי את עוצמת האירוע.

ונראה לי שאני יודעת למה. 

אם יונתן היה בוכה ללא הפסקה, מסרב לאכול, או מסתגר, או משתולל – זה היה מכאיב מאד, אבל לא מפיל את הלב. טבעי שילד קטן לא מבין מה קורה והוא מבוהל וחרד.

אבל יונתן הקטן הראה שהוא דווקא מבין מה קורה סביבו: אבא הלך לאן-שהוא, מקום רחוק, ושם הוא עסוק מאד. על פי עולם המושגים שלו זה עדיין יכול לעבוד: גם אם אבא נמצא רחוק, אפשר להגיע אליו, וגם אם הוא עסוק, אפשר לראות אותו, והוא הרי ילד טוב, הוא יודע לא להפריע.

המשפט של יונתן הופך את הכאב מידע לתחושה. הוא נותן המחשה מיידית באמצעות פרופורציות. 

האם אנחנו יודעים שגורד שחקים הוא גבוה מאד? ברור. אבל כשנראה בצילום מקומת הגג שלו עד כמה המכוניות בכביש קטנטנות, בבת אחת לא רק נדע שגורד השחקים עצום בגובהו, אלא ניווכח עד כמה. המשפט התמים של יונתן מנכיח ברגע אחד את הפרופורציות, בין כמה מעט יודע הילד הזה וכמה מעט כלים יש לו להתמודד, לבין גודלה של הטרגדיה.

המחשת פער היא כלי עוצמתי, ועם זאת מאד פשוט לשימוש. כשמראים שתי תמונות זו בצד זו, מקבלים בעצם הכפלה של המושג 'תמונה אחת שווה אלף מילים'.

אפשר להמחיש כך כמעט כל דבר. אם נרצה להראות חוסר אונים, מספיק שנראה את המשימה הגדולה מצד אחד, ואת הידיים השמאליות של הגיבור מצד שני, והפער כבר יעשה את שלו. אם נרצה להראות שכבר מאוד מאוחר, ניתן את תמונת האירוע שכבר מתחיל, ואת הגיבור שצריך להשתתף בו, כשהוא עדיין ממתין לרכבת. אם נרצה להראות תקשורת והבנה טובה בין שני אנשים, נראה את הראשון מטייל בגינה ואומר לעצמו 'צריך לנכש את העשבים', ואז נראה את השני בעיצומה של עבודת הניכוש – בלי שנדברו ביניהם. אלו רק כמה דוגמאות.

חשוב להשתמש בכלי הזה בתבונה, כדי לנצל את העוצמה שיש בו ולא לטשטש אותה. שני אמצעי זהירות חשובים:

לתת לתמונות לדבר. בשום אופן לא להתפתות להסביר מה רואים פה. 'הגיבור חסר אונים', 'יש ביניהם תקשורת מצוינת ללא מילים'. לא ולא! לא לומר כלום. אם הכותב מרגיש שיש צורך בהסבר, אולי התמונות שהציב לא מדויקות מספיק, או שהוא לא בטוח ביכולת של ההמחשה לעשות את העבודה.

להביא את התמונות הנכונות. התמונות צריכות לשקף מציאות ולא תחושה, וקל להתבלבל כאן. כדי להראות חוסר אונים, לא נראה תמונה שבה הגיבור מנסה להרים פטיש כבד ושומט אותו על בוהן רגלו; זה ניסיון מוטעה להמחיש את המסר. כדי להראות בהלה, לא נראה את פני הגיבור מבוהלות; נראה אותו עומד במסדרון, ואת ידית הדלת זזה מאליה, כי מישהו מבחוץ מנסה לפרוץ. ההצבה של שתי התמונות זו אחר זו תבהיל את הקורא, ובמקרה הזה, זה מה שרצינו להשיג.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: