והתחקיר נגנז

עוד תהיה הזדמנות לדון בהרבה מחשבות שעלו בשבוע האחרון, בעקבות האסון בהר מירון. כמו הקשר ההדוק שבין יהדות לנטילת אחריות ומה גורם לו להיפרם. כמו היעדר הסתירה בין מציאת האשמים לבין קבלת הדין באהבה. כמו חוסר הקשר שבין אמונה תמימה לבין עצימת עיניים. אבל כל זה ביום אחר.
הבה נדון היום בשאלה לאן נעלם התחקיר המתבקש, שהיה אמור למלא כבר מזמן עמודים שלמים או דקות שידור ארוכות. תחקיר על אתר שכבר שנים לא ערוך לקליטת המוני אדם, לא מבחינת היקף ולא מבחינת תשתיות, על הרשויות שאיפשרו סיכון עצום כל כך שנה אחרי שנה, ועל אלו שמנעו את אכיפת ההנחיות שכן ניתנו.
במקרה הזה, לא היה מדובר בעבודת בילוש; העובדות התגלגלו בכל מקום ממש. הגופים והאנשים שמנעו את הסדרת האתר היו מוכרים, וכך גם הפערים העצומים בין דרישות הבטיחות למצב בשטח. העובדות היו גלויות גם בגלל ניסיונות קודמים לתת פרסום למחדל הזה, ניסיונות שלא צלחו.
אז הנה החדשות הישנות: התחקיר לא קיבל פרסום בגלל לחץ כבד של בעלי ענין.
ומה לגבי גופי התקשורת? שואל ‘הציבור’ וכועס. איפה האחריות שלהם? למה הם נכנעו ללחץ ולא פרסמו תחקיר קריטי ששלום הציבור תלוי בו? איזה דבר חשוב יותר היה להם לעשות עם הזמן והתקציב?

אז הנה עוד חדשות, אולי קצת פחות ידועות: גופי תקשורת עובדים רק אצל עצמם ואצל בעלי הענין. הציבור אולי חושב שתפקידם של גופי תקשורת הוא להביא ידיעות מהימנות, אבל התפקיד הוא אחר בתכלית: לטעת בציבור תחושה שהם עובדים לטובתו, על ידי יצירת תדמית אמינה, כדי שהציבור ימשיך לצרוך אותם.


כן, יש עדיין רבים שמאמינים שגופי התקשורת רוצים בטובתם. יש גם כאלו שמאמינים שהבנק כאן בשבילם, או שלחברות התרופות שרוצות למכור תרופות, יש אינטרס של בריאות הציבור. יש אפילו שמאמינים שהעסקנים עובדים בשבילם. כן, יש.
בתוך ביצת האינטרסים הזאת, אמורים להיות עיתונאים שהגיעו למקצוע מתוך מטרה, ובכן, לסייע לציבור: לחשוף שחיתויות, להתריע על כשלים, להציף את האמת. אבל הם כבר לא שם היום. המעטים שיכלו, עזבו. כל השאר יישרו קו עם האינטרסים של מקום העבודה, וגייסו את כישוריהם כדי להביא תחקירים שמותר לפרסם, ולעזור לו לבנות תדמית של כלי תקשורת אמין.

יש רק כמה הזדמנויות, שבהן תחקירים שאסור לפרסם בכל זאת מתפרסמים. אמנה אותן כאן עבור טובי הלב שעדיין חושבים לערוך תחקיר עיתונאי אמיתי. אם יש לכם סבלנות, הכינו את התחקיר שלכם ביסודיות, וביום שההזדמנות תגיע יתכן והוא יצא לאור.
אפשרות אחת: כשמול בעל הענין שמונע את הפרסום מתייצב בעל ענין נגדי, שיש לו די כוח. מי שיש לו סיבה להסתיר משהו, יש לו בדרך כלל גם יריב שרוצה את ההפך.
אפשרות שניה: כשהגוף המפרסם זקוק בדחיפות לסיפור טוב שיחזק את המוניטין שלו. זה יכול לקרות אחרי משבר אמינות כלשהו מול הציבור, או כשיש צורך בהסחת דעת דחופה מענין אחר. במצב הזה גוף התקשורת פחות קשוב ללחצים מבחוץ ויותר נלחם על שמו הטוב.
ועוד אפשרות: כשדעת הקהל מפעילה לחץ. זה יכול לקרות בעקבות אירוע כלשהו, מדיני, בטחוני, פוליטי או אחר.
טיפ: את המידע הטוב ביותר תקבלו מה’לשעברים’, אלו שכבר לא עובדים או לא שייכים כבר לגוף שעליו נעשה התחקיר. אחרי שהם לא מחויבים לאיש, אין להם בעיה לדבר, ואם זה גוף שסרח, בדרך כלל יהיה להם הרבה מה לספר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s