מי היה מאמין

הבון-טון כיום הוא להספיד את התקשורת הממוסדת שנוצחה על ידי 'כל מי שיש לו מצלמה ומקלדת'. אישית, קשה לי להצטרף למקהלה הזאת. כמי שחקרה קצת את העיתונות הממוסדת והריכוזית של פעם, עיתונות היתה ונשארה אפיק לעשיית רווחים באמצעות דיווחים. פעם אלו היו גופים מעטים וחזקים שעשו הון כלכלי ופוליטי מהצורך של אנשים לדעת מה חדש, ולא פעם החליטו בעצמם מה בדיוק חדש. היום יש אנשים רבים שעושים הון כלכלי ופוליטי מאותו צורך בדיוק, רק באמצעים שונים מאלו של אז. ההבדל הוא שפעם לא יכולנו לדעת מה קרוב לאמת ומה לא כל כך; הכל היה קדוש ומהימן ו'כתוב בעיתון'. היום יש יותר אפשרויות להצלבת מידע, מה שמגדיל את האמינות ולא להפך.

ארכימדס אמר, 'תנו לי נקודת משען ואזיז את העולם ממקומו' כשגילה את חוק המינוף. גופי התקשורת אימצו את הרעיון בשינוי קטן – תנו לי סנסציה ואני כבר אזיז את העולם. כך זה עובד היום, כך זה עבד בעבר. 

רק ענין אחד השתנה עם הזמן: הערך של האמינות, שהלך וירד. פעם אמינות נחשבה מדד לאיכות ומשכה צרכנים, וזה הכריח את העיתונות הממוסדת להיות אמינה לפחות חלק מהזמן, או לפחות למראית עין, ובמוניטין שנצברו לה בזכות זה היא משתמשת היום כדי לשמר את מעמדה.

עד לא מזמן, היה נדמה שאין כבר טעם להשקיע באמינות. ההשקעה לא תחזיר את עצמה בשום דרך. תעשה עיתונות הוגנת, תתרחק מדמגוגיה ומפופוליזם, לא תנסח רק כדי למשוך תשומת לב, לא תעשה מכל חרגול קונצרט, תשתמש אפילו באיבר הנשכח הנקרא מצפון – ומי שיקטוף תוצאות יהיה מי שהביא את הכותרת הכי מנופחת ואחריו המבול.

ואז הגיעה מגפת הקורונה, ובתוך התוהו ובוהו של הדיווחים הפכה את האמינות למוצר המבוקש ביותר. דווקא גלי המידע הבלתי פוסקים, מציפים את האמינות כמו ספינה טרופה שעלתה מן המצולות. פתאום מתברר כמה ערך יש לה, ופתאום היא הופכת לפופולארית פשוט כי היא נדירה.

אמינות, וגם זה קצת נשכח, היא ערך יסוד, מהדברים הללו שמשיגים אותם באמצעות עבודה קשה ועקבית ובלי קיצורי דרך. כך זה בין אנשים, וכך זה בין כלי תקשורת לצרכנים: אם אתה רוצה להיחשב בר סמכא, כזה שלא צריך לבדוק אחריו, ולתת ערך מצטבר למילה שלך – צריך פשוט להיות מדויק פעם אחר פעם. לא שזה פשוט כל כך.

הדרך הנכונה בעיניי להרויח אמינות היא לא לבוא רק מפוזיציה של איש או גוף תקשורת, אלא מפוזיציה של בן אדם. חכמינו ז"ל אמרו כבר 'איזהו מכובד המכבד את הבריות'. רוצה לזכות לאמון? תן אמון. כבד את הקוראים ואת האינטליגנציה שלהם עד כמה שאפשר. כבד את המרואיינים ושמור על כבודם, גם אם כל אחד מתראיין מסיבותיו שלו, וגם אם עיוות קל של כותרת ימכור יותר. תן להם לנשום לרווחה כשהם רואים את הראיון מתפרסם. הדרך הזאת קשה ומייגעת אבל נושאת פירות, באחריות.

גם מתינות באה על שכרה. כלי תקשורת שרץ לדווח כדי להיות ראשון, יצטרך להיות גם הראשון שמתנצל על טעויות, והצרכנים לא ימהרו לסמוך עליו בפעם הבאה. 'מודדים פעמיים, גוזרים פעם אחת', וגם חושבים פעמיים וכותבים פעם אחת.

כדאי להימנע ממיצגי אמינות שחוקים. בודאי שחשוב לתת תמיד גילוי נאות, ולפרסם תיקוני טעות, אבל חשוב לעשות את זה בטעם. יותר מדי התנצלויות לא ייצרו רושם של גוף שחשוב לו להיות אמין, אלא להיראות אמין.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: